#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קצב. גט המעושה בעכו""ם פסול. 1) מדוע 2) ומדוע לא אמרינן אגב אונסיה גמר ומגרש? "	"1) רב משרשיא אמר דבר תורה אפילו בעכו""ם כשר ומה טעם אמרו בעכו""ם פסול כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה ביד עכו""ם ומפקעת עצמה מיד בעלה. רשב""ם (ד""ה ותולה) פירש שחששו שתחניף לו ותזנה עמו עד שיכריח את בעלה לגרשה. והתוס' (ד""ה גט) פירשו שגזרו כדין אטו שלא כדין. וכתבו התוס' שבגיטין פח,ב אמרו דהא דרב משרשיא בדותא היא, והטעם הוא מדאורייתא משום דכתיב לפניהם ולא לפני עכו""ם ועכו""ם לאו בני עישוי נינהו.<br>2) לרב משרשיא אף אם גמר ומגרש פסלו את הגט מדרבנן וכנ""ל. למפרשים שעכו""ם פסול מדאורייתא משום לפניהם ולא לפני עכו""ם תירצו התוס' (ד""ה דבר) דכיון שע""י כפיית עכו""ם נותנו הוי שלא כדין, ושלא כדין הוה כמו תליוהו ויהיב דלא הויא מתנה."	בבא בתרא מח. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קצג. אמר רבא ולא אמרן אלא דלא ארצי זוזי. מה פירוש לא ארצי זוזי? 	"רשב""ם פירש שלא מנה המעות ובכך גילה דעתו דבעל כרחו מקבל <sup>קז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קז. והרשב""א כתב שי""מ כרשב""ם וי""מ שלא ראינוהו מדקדק במעות אם יפות ואם רעות וי""מ שלא הרצה ל ו הלוקח מעות מיד, אלא שאומר שיתן לו, שזה כעין תלוה ויהיב כל שלא נתן לו מעות מיד .</span>"	בבא בתרא מח:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קצד. מדוע יכולים רבנן להפקיע קידושי כסף? 	"הרשב""ם כתב דהפקר בית דין הפקר. ובמקום אחר מפרש שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש כדת משה וישראל, ורבנן אמור לא ליהוו קידושין, ונמצא שלא קדשה זה, שהרי בדעת חכמים תלה והם אינם חפצים בקידושין הללו. ויש מפרשים <sup>קח</sup> שקידושי כסף דרבנן, וקידושין דרבנן יכולין לעקור, דהם אמרו והם אמרו, והרשב""ם דחה פירושם. והתוס' (ד""ה תינח) כתבו שקידושין שנעשו כהוגן אין כח לחכמים להפקיעם אלא משום שכל המקדש על דעת חכמים מקדש. אבל קידושין שנעשו שלא כהוגן יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ואע""ג דלא קדש אדעתם.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קח.  וכ""כ כאן רבינו גרשום .</span>"	בבא בתרא מח: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קצה. עדים שכתב ידם יוצא ממקום אחר או שאינו יוצא האם נאמנים לומר ומדוע 1) אמנה היו דברינו 2) מודעא היו דברינו? 	"1) לא מבעיא אם כתב ידם יוצא ממקום אחר דלא מהימני לעקרו דלאו הפה שאסר הוא הפה שהתיר איכא, אלא אפילו אם הם עצמם מקיימים אותו ואומרים חתמנו אבל אמנה היו דברינו אין נאמנים, לרב נחמן דמאחר שהודו שבכשרות נכתב הרי חתימת השטר כאילו העידו בב""ד על כל מה שכתוב בשטר וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, ועוד דכיון ששטר אמנה עוולה היא עדים אעוולה לא חתמי, וכי אמרי חתמנו אינם נאמנים, דאין אדם נאמן בעדות כשמשים עצמו רשע בעדות זו. ולמר בר רב אשי אינם נאמנים רק מהטעם השני.<br>2) לרב נחמן אין נאמנים כשמעידים בעל פה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. למר בר רב אשי נאמנים שהרי ניתן ליכתב, דמצוה קעבדי כדי להציל הנאנס מאונסו. לרשב""ם אפילו כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים, דאין זה חוזר ומגיד אלא מילתא אחריתי קמסהדי. והתוס' (ד""ה מר) כתבו שנאמנים רק אם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר שנחשבים מוסיפים על עדותם ונאמנים במיגו הואיל ואין חוזרים לגמרי מעדותם, אבל אם כת""י יוצא<br>ממקום אחר אין נאמנים, דכשאין להם מיגו נחשבים חוזרים ומגידים."	בבא בתרא מח: - מט. ותוס'		
